מרכז י.נ.ר
המומחים שלך
בטיפול c.b.t
טלפון: 02-6321600

 
  • הדף שלי בפייסבוק
אין באתר זה משום תחליף לטיפול מקצועי
istockphoto-824161368-170x170.jpg

o.c.d 

obsessive - compulsive

אוסידי

אובססיה טורדנית 

עזרה לזולת זו מחוייבות של כל אדם באשר הוא.
זכית להצלחה בחיים, שתף ועזור גם לאחר
 
 
 
 
 
 
 
הערכות שגויות
הערכה שגויה פירושה, שאני מעריך מחשבתית בזמן אמת [טריגר], מציאות שתקרה או שעלולה לקרות, ואף רגשות ותחושות שיהיו באותו הזמן כגון פחד וחרדה וכו', עד למחשבה שאולי כדאי להמנע מאותו המצב ומאותו המקום בכדי שהרגשותיי ותחושותיי ומחשבותיי לא יתגשמו במציאות, ובפרט כשזה מתאמת אצלי לאור זה שאני חווה אותם כבר ברגע זה, דהיינו שתחושת הפחד והחרדה אופפים אותי כבר עתה מעצם המחשבה האובססיבית, וזה מחזק לי את האמונה שדבר זה אכן עלול להתגשם.
דוגמא לדבר: כשהאדם צריך לילך למקום מסוים שבו הוא חוה בעבר מקרה טראומתי [פחד גבהים, מקומות סגורים], או כל מחשבה פולשנית אחרת שהעלתה בו פחד וחרדה, אז ברגע שהוא מגיע לאותו מקום, מיד עולות התזכורות הישנות מאותו מאורע, והציור של הדברים והתחושות שהוא חוה אז, והוא משער שהם יחזרו שוב פעם ואולי אף ביתר שאת. ובפרט אם את הטראומה הזו הוא חוה כבר מספר פעמים כשהוא הגיע לאותו מקום, או כשהוא חשב את אותה מחשבה אובססיבית, אזי האמונה שדבר זה ישוב פעם נוספת, אינו אצלו בגדר השערה, אלא בגדר הנחה שככה ממש יקרה, ואולי גרוע יותר [כל זה הערכה של המוח].
למען האמת, זה ממש לא מחייב שההערכה הזו שהאדם העריך עתה, אכן תקרה כפי מה שהוא העריך, כי יתכן שאולי פחות מכן, ויתכן שאפילו בכלל לא. אולם האדם פועל לפי אותם הערכות, שהם על פי רוב שגויות, והם שגויות כיון שהם לא מדויקות להפליא, ויש בכל מצב שינויים שקורים על פי שינוי התנאים שסובבים את המקרה הטראומתי, ואין להקיש ממצב קודם למצב שעתיד לבא.
אם כן למה האדם לא מעריך את הדברים בצורה נכונה, ועוד שהערכות השגויות גורמות לו לפעולת המנעות בכדי לא להפגש עם אותה הערכה עכשוית של "זמן אמת". משום שהאדם לא יכול לזכור את השינויים שהתחוללו בין מצב אחד למשנהו. אז אם כן כיצד ניתן לזכור את אותם השינויים, ולראות בחוש שהערכות הם שגויות?
דבר זה ניתן למעשה על ידי שהאדם יערוך רשימה מסודרת על פרק זמן מסוים, שבו הוא אמור לרשום תכף בסמוך לזמן אמת, דהיינו לזמן שהופיעה לה אותה מחשבה אוססיבית, את ההערכה שהוא העריך לפי מה שעבר במחשבתו בזמן אמת, ולרשום באופן מפורט את כל החששות שהתעוררו במחשבתו בזמן זה: שיהיה ככה וככה, ואני אחוש כך וכך. ואפילו ידרג את אותם החששות בסולם מ-0 עד 100. שהוא ירגיש תחושת פחד בשיעור של 50 [בינוני] ותחושת חרדה בשיעור של 70, ושזה ימשך זמן כזה וכזה ובאותה רמה בלי שינוי, ואולי אפילו יתעצם ל- 100 [קיצוני] בסולם המספרי. ושהוא גם מאמין ב-65 אחוז שהדבר שהוא חושש ממנו עלול להתגשם ולהתממש, או באחוזים נמוכים יותר, כל אחד לפי מה שהוא שיער בזמן אמת ולא לפי מה שהוא מאמין עתה בזמן הרוגע שהוא עורך את הרשימה. ולאחר שהאדם פירט בפרוטרוט את כל חששותיו, אזי הוא צריך לשוב ולרשום הערכה נכונה וסבירה, שבה הוא צריך להפוך את כל הודאי שלו, לאולי. אולי המעלית תתקע, ואולי אני אתעלף, ואולי תהיה רק סחרחורת קלה ולא יותר, ואולי לא יהיה שם מספיק אויר אבל אני לא אמות שם מחנק. ואולי אני יותר מדי מגזים עם ההערכה שלי לגבי מעליות שנתקעות, ואולי אני מגזים עם רמת הרגשות של הפחד והחרדה. ואולי מפלס הפחד והחרדה במקום המפגש יהיה נמוך מכפי שאני מעריך אותו עתה בסולם המספרי.
לאחר מכן צריך להגיע לאותו מקום שהאדם נמנע ממנו, ולחוות שם את כל אותם המחשבות והרגשות והתחושות, ומתוך הסכמה לבבית שהוא מסכים ורוצה לחוות את כל אותם מחשבות ורגשות [פחד - חום גוף עולה ומתפשט, וצימרור הבשר, וזיעה קרה], ותחושות [תחושות גוף כתוצאה מהחרדה, כגון דופק לב מהיר, ונשימות תכופות, ויובש בפה, וסחרחורת וכו'] ואף לקחת סיכון שהדבר שהוא חושש ממנו "עלול" להתגשם [כגון שהוא יתעלף במעלית סגורה וכיוצא בזה]. ותכף בסמוך לזה לשוב לאותה מחברת שבה האדם עורך את רשימת הערכותיו, ולרשום את כל הערכה העכשוית האמיתית שקרתה במציאות, ולפרט שם שוב את כל הרגשות והתחושות, ומפלס הפחד והחרדה, ואחוזי האמונה שהוא האמין שדבר זה עלול להתגשם. ואז להשוות את זה עם ההערכה השגויה, ולראות האם ההערכות היו שוות, או שונות, וגם אם הם היו שונות לצד השלילי, דהיינו מוגברות, זה מצוין! כי זה אומר שההחלמה שלך התחילה, ובהמשך תבין.
על תרגיל הערכה השגויה, וההערכה הנכונה, והערכה האמתית, יש לחזור פעם אחר פעם, בכל מקרה ומקרה שמעורר באדם הרגשה חרדתית, דהיינו בכל מקרה שהאדם אמור להפגש עימו, והוא חרד ממנו כבר עתה.
למשל אדם נדרש לערוך בדיקות דם, ומיד עולה במחשבתו הערכה מסוימת, הוא צריך לרשום את כל ההערכה על כל פרטיה, דהיינו על רצף מחשבותיו. ולאחר מכן לשנות את התסריט למחשבות שונות ומרוככות של "אולי". ולאחר תוצאות בדיקת הדם, לשוב ולראות האם הערכה הראשונית היתה שגויה או אמיתית, וזה ינחיל לאדם תובנה וצורת חשיבה שונה מבעבר, לראות שהערכותיו שגויות על פי רוב, מכיון שהם מונחות על פי צורת חשיבה אמונתית שגויה, ולא לפי המציאות האמיתית. ומשם ואילך המוח יעריך כבר מתחילה את הדברים על דרך "האולי", ואת המציאות האמתית אדע רק בזמן אמת. (להמשך קריאה בספר החשיפה פרק א)
חשיפה
לצורך ההחלמה מאובססיה זו, האדם צריך לפעול בכל הפעולות הנזכרות בספר החשיפה לאורכו, ובפרט בפעולות הנזכרות בפרק ד הנקרא "החשיפה", ולהתנהג ככה ממש גם בנידון זה. ובקצרה אזכיר את צורת החשיבה וההתנהגות החדשה שהאדם צריך להתחיל להתרגל אליה.
  1. לא לנסות במהלך היום לדכא את המחשבה האובססיבית הזו על ידי הסחת הדעת ממנה. אלא צריך לחשוב ממנה, ומהספק שהיא מעלה, ולא לענות לה דבר וחצי דבר, רק לסבול את המצוקה של הספק עד להתעמעמותו.
  2. לא לפעול בפעולות מנע התנהגותיות הבאים במטרה לסלק את המצוקה שהאדם חש בזמן האובססיה. כגון המנעות מנהיגה, או מנסיעה באוטובוס, או המנעות מעליה במעלית, או המנעות מיציאה לארועים, וכל כיוצא בזה.
  3. לא לנסות לדכא את התחושות שהאדם חש בזמן החרדה, כגון סחרחורת, או דפיקות לב מואצות, ונשימות תכופות על ידי פעולות הרגעה נשמתיות וכיוצא בזה, כי התחושות הללו יחלפו עם התעמעמות החרדה, וחשוב שהאדם יחוש אותם עד לסיומם, ולא שהוא ימגר אותם. גם כשאדם חש בגרון ופה יבש מחמת החרדה, חשוב לא לשתות מים בכדי לסלק את התחושה הלא נעימה הזו, כי לאחר התעמעמות החרדה הלחות שבגרון ובפה תשוב לתיקנה מאליה.
  4. צריך ליחד זמן מן היום, ובו לערוך תירגול מחשבתי, וכן תסריט מפותח. בתרגיל המחשבתי צריך לחשוב ולחשוב במשך מספר דקות על המחשבה האובססיבית, ולא להרגיע אותה בשום אופני הרגעה. דבר זה ניתן לעשותו על ידי הקלטה של המחשבה במשפט קצר שחוזר על עצמו מספר פעמים במשך זמן של חמש דקות לפחות, ואז לשמוע את ההקלטה הזו יום אחר יום עד שהיא הופכת להיות משעמעת. לדוגמא אפשר לומר בהקלטה "אתה גזלן", ולחזור על זה מספר דקות, ואז לשמוע את זה כל יום ויום. לאחר מכן יש לערוך תסריט מפותח שבו האדם יספר לעצמו את המחשבה שהוא חושש ממנה, ואת התסריט שהוא חושש ממנו, דהיינו את ההשלכות של הגזל, שהוא יחזור בגלגול של חתול או סוס, וכו'. וכך יש לשמוע את ההקלטה הזו במשך מספר דקות מידי יום ביומו עד להחלשות האובססיה באופן משמעותי, שבו האדם כבר לא מתרגש ומתבהל מהמחשבה האוססיבית, עד להעלמותה.
  5. כך יש להתנהג כאשר ישנה "מילה" מסוימת שהאדם חרד מלהפגש עימה, או לבטא אותה בפיו. אז הוא צריך להקליט את עצמו במשך חמש דקות כשהוא חוזר על המילה הזו שוב ושוב. ואז לשמוע את ההקלטה הזו יום אחר יום [כמובן חוץ מיום השבת] עד שמילה זו כבר אינה מעוררת בו שום פחד וחרדה.
  6. במהלך היום האדם צריך לזהות אצל עצמו כל מיני צורות התנהגותיות שהוא אימץ לעצמו והתרגל בהם במשך הזמן בכדי להפחית את רמת המצוקה והחרדה, ולהתחיל להתרגל יום אחר יום להפרד מאותם התנהגותיות שהם למעשה ריטואלים [טקסים] שבאים במטרה להפחית את החרדה, כאשר למעשה הם רק מחזקים אותה ומשרישים אותה יותר ויותר. כגון כסיסת צפרניים, או נשיכת השפתיים, או תלישת עור מעל השפתיים, או תלישת שער הראש או הזקן, או שיר או ניגון שהאדם מתחיל לנגן ולזמר עכב המחשבות הטורדניות, או לשחק עם חפץ מסוים ביד, וכל מיני צורות התנהגות כאלה ואחרות שלמעשה האדם אימץ לעצמו ולעיתים מבלי שימת לב, והתרגל אליהם והוא פועל אותם באופן אוטומטי לנוכח המחשבה האובססיבית.

מניעת תגובה

האם האנשים יוצרים לעצמם את האובססיה, או שזה ממש לא תלוי בהם כלל ועיקר?

את שורש האובססיה בודאי שהאדם לא יצר לעצמו, אלא זה הופיע יום אחד כרעם ביום בהיר, אולם את ההתבססות של האובססיה, ואת הפיטום שלה לאורך זמן, זה כן האדם יוצר, וכיצד?

כשחולפת מחשבה מוזרה במוחו של האדם, אז אצל האדם הנורמטיבי, זו עוד מחשבה שטותית שהוא לא נותן לה שימת לב מיוחדת, ולכן היא חולפת מהר ממחשבתו בלי להשאיר עקבות.

אולם אצל אדם שמתבהל ממחשבה זרה שאינה כמו שאר המחשבות ההגיוניות שלו, אז הוא מנסה לשכוח מהמחשבה, דבר שיוצר פראדוקס, לחשוב כל היום על מה שאני לא רוצה לחשוב.

כאשר מתעוררת לה חרדה לנוכח המחשבה הזרה, אז דרכו של האדם לפעול בפעולות שנדמה לו שהם ישקיטו את המחשבה וישכיחו אותה ממנו. זאת אומרת את החרדה, שמתעוררת לנוכח החשש שיש בלבו של האדם, שחלילה הוא עלול להתנהג כמו המחשבה.

כאשר החרדה היא כל כך גדולה, אז לעיתים האדם נכנע למחשבה ומבצע את הפעולה שהמחשבה דורשת ממנו, כאשר אין בפעולה זו שום סכנה ממשית, כגון לבדוק אם סגרתי את הדלת, או להתקשר לגן ולברר אם הכל בסדר עם הילד.

וכאשר יש בפעולה זו סכנה מסוימת, אז האדם בודאי לא יעשה את הפעולה עצמה, אולם הוא יתנהג בצורה טקסית, להפחית את החרדה.

פעולות טקסיות הם רחבות מאד, ומשתנות מאדם לאדם. וניתן מספר דוגמאות להתנהגות טיקסית:

לבדוק, להסיח את המחשבה, לשיר, לספור מספרים, לספור צעדים, או רצפות, לעסוק בדברים אחרים, העיקר לא לחשוב את המחשבה המחרידה, לסלק דברים שמפחידים אותי, להמנע מלבא במגע עם אותם הדברים, להתרחק ממקומות שמחרדים אותי, ועוד ועוד עשרות דוגמאות.

בכל הפעולות הללו, האדם מבסס את האוסידי, ומעצים אותו, וחוקק אותו במחשבתו, עד שהוא הופך להיות מולחם בנפשו

אמנם כאשר האדם יתחיל לשנות את צורת ההתנהגות שלו המחשבתית, וכן ההתנהגותית, אז הוא יוכל להחלים מהאוסידי בשיעור מסוים, ולעיתים לגמרי ממש.

לצורך הענין האדם צריך לאחוז בשתי דברים חשובים:

א. מחשבה 

ב. מניעת תגובה.

מחשבה, זו בעצם המחשבה האובססיבית.

מניעת תגובה, פירושה ,שהאדם לא פועל לפי המחשבה.

בזמן שהאדם יתחיל להתנהג בצורה זו, הרי הוא בעצם יפריד את התפיסה השגויה שלו, שמחשבה פירושה תגובה, ובלעדי התגובה שלו, המחשבה לא תחלוף, וחלילה היא עלולה לבא להתגשמות.

 

בעצם מחשבה, ומניעת תגובה, הוא הטיפול המומלץ כיום ביותר לאוסידי, ולצורך זה האדם צריך להפגש עם פסיכולוג, או מטפל מקצועי, ולהתחיל לקבל כלים ותובנות שיעזרו לו במצבים של חרדה, כיצד ניתן לחוות את החרדה מבלי לפעול שום פעולה שתרגיע את החרדה, ותסלק את החשש שלי מאותה המחשבה. 

הקדמתי ואמרתי שהאדם יוצר את ההתבססות של האובססיה וקובע אותה בנפשו. אולם יש פתגם שאומר "כמו שאתה מאמין שאפשר לקלקל, כך תאמין שאפשר לתקן". והכל תלוי ברצון שלך לפעול ולהשתנות.

כיצד אפשר למחוק טראומה?

רבים הם המקרים הלא נעימים שעוברים על האדם במהלך שהותו עלי אדמות. כל אלו נחקקים בתת המודע שבאדם, ועוצמת חקיקתם הינה לפי מידת רגשנותו ואמונתו הכוזבת של האדם מפני אותם מאורעות.

כל אלה המקרים הטראומטים אינם נמחקים  המוגדרים כטראומה נפשית עד שנערמים להם לערמה אחת גדולה, במצב זה תיתכן שבירה בנפשו של האדם, ואז האדם יחווה משבר נפשי, הכולל בתוכו התפרצות של מחשבות פולשניות טורדניות, ועולם רגשות סוער המתעורר לנוכח אותם המחשבות הפולשניות, וכאשר האדם יתחיל להתנהג בפעולות מנע וניטרול והסחת הדעת במתכוין מהמחשבות, אזי על פי רוב הם עלולות להפוך לאובססיביות. כלומר, שהמוח יזכיר לאדם שוב ושוב את אותה דאגה בצורה אובססיבית כאילו ישנה כאן סכנה מוחשית שצריך ליזהר ממנה, ולפעול בפעולות שונות בכדי להשמר מהסכנה או לנטרל אותה. וכשהאדם יתנהג לפי צורה חשיבתית שגויה זו, אזי הוא ילך וילכד במלכודת של האובססיה ורק יסבך את המצב עוד ועוד. אולם אם הוא לא היה מתנהג לפי הצעת המחשבה השגיונית, ולא היה פועל בשום פעולות מנע וניטרול, אזי המוח היה מוזן עתה בצורה נכונה שאין כאן שום סכנה ממשית שצריכה שמירה וניטרול, ואז הוא היה מפסיק להיות אובססיבי אליה.

להמשך קריאת המאמר המרתק, תמצא בעמוד של ספר החשיפה!

 

מחשבות מטרידות וטקסים 

 

3%-2% מהאנשים בעולם, גברים ונשים במידה שווה, סובלים מהפרעה טורדנית כפייתית (Obsessive Compulsive Disorder). 

OCD היא הפרעה שמופיעה במגוון צורות, ובדרגות חומרה שונות. היא נוטה להשתלט ולהתפשט על יותר ויותר שטחים בחיי האדם הסובל ממנה, ומגבילה אותו בתפקוד. לכן, חשוב מאוד לאבחן אותה ולטפל בה.

בגדול, אפשר לומר כי OCD מתאפיינת במחשבות בלתי־רצוניות, חוזרות ומטרידות, ש"נתקעות" בראש, ומעוררות חרדה. ברוב המקרים, מי שסובל מההפרעה מוצא לעצמו דרכים להקל על החרדה או על חוסר הנוחות שגורמות המחשבות האלו. ההקלה יכולה להתבטא בביצוע של טקסים שונים, או במחשבות אחרות שכאילו מנטרלות את המחשבות המטרידות.  

הטקסים הם רצף של פעולות חוזרות, שהאדם מרגיש שנכפה עליו לבצע, שוב ושוב. מצד אחד, מובילים הטקסים להקלה, ומצד שני הם גוזלים זמן רב, ולפעמים גורמים לפגיעה קשה בתפקוד. לפעמים מופיעים טקסים בלבד, גם ללא מחשבות מובחנות ומוגדרות שמלבות אותם.

 

איזה טיפול הכי יעיל ל-OCD?

 

רוב הפסיכיאטרים והפסיכולוגים  מסכימים כיום כי הטיפול היעיל ביותר באו סי די משלב תרופות שמעכבות את פירוק הסרוטונין במערכת העצבים, עם טיפול פסיכולוגי (בייחוד טיפול CBT) שמלמד את המתמודד לשלוט בסימפטומים.

שילוב בין טיפול תרופתי (כמו  ציפרלקס, לוריוון ועוד) לבין טיפול CBT, מצליח להקל על חיי המתמודד, ואף לחולל שינוי נוירלי בסריקת המוח.  

במחקר חדש מאוניברסיטת קולומביה הושוו שתי שיטות של טיפול ב-OCD: טיפול בשיחות באמצעות CBT מול תרופות פסיכיאטריות.

פסיכותרפיה נמצאה יעילה יותר מתרופות בטיפול בסימפטומים של OCD.  

 

 

כמה אנשים נוספים בכל שנה למעגל האוסידי?

 

לפי נתוני ה-NIH, השכיחות של הפרעה טורדנית כפייתית בשנה החולפת היא 1.2% מהאוכלוסיה הבוגרת בעולם ואחוז אחד בקרב ילדים. 

נשים לוקות ב-OCD יותר מגברים וקבוצת הגיל הפגיעה ביותר היא 18-44. 

 

אילו הפרעות מופיעות יחד עם OCD?

ההפרעות השכיחות ביותר שמתלווות ל-OCD הן דיכאון והפרעות חרדה.  

רבים מהסובלים מ-OCD יתמודדו גם עם טיקים, כמו מצמוץ בלתי נשלט בעיניים או בשפתיים. 

בקצה הסקלה עלול להופיע משבר, ובמקרים קיצוניים ביותר - מחשבות, ניסיונות וכוונות התאבדות, כמו גם סכיזופרניה.

מרבית הסובלים מההפרעה פונים לטיפול פסיכולוגי ופסיכיאטרי רק בחלוף 5-10 שנים ממועד פריצתה. 

 

איך מאבחנים OCD?

 

אבחון OCD כולל הערכה פסיכודיאגנוסטית באמצעות ראיון אישי, מילוי שאלונים (למשל, שאלון YBOCS) מבחנים פסיכולוגיים ותצפיות התנהגותיות.   

התהליך האבחוני מתבצע על ידי פסיכולוג קליני או פסיכיאטר, כאשר מטרות ההערכה הן לבחור את הטיפול המתאים, לעקוב אחר התקדמות המטופל, לבחון אלטרנטיבות (טיפול CBT / טיפול תרופתי) ולהגדיר את האבחנה למטרות תעסוקתיות וקליניות. 

הקריטריונים לאבחנה דורשים שהמחשבות הטורדניות והריטואלים הכפייתיים יגזלו שעה ביום לפחות ויפריעו משמעותית לשגרה, בזוגיות, בעבודה וביחסים.  ההפרעה מסווגת ב-3 רמות חומרה.  

חוקרים בונים בשנים אלו כלי ניבוי אבחוניים חדישים יותר, מבוססי סריקת מוח MRI ואלגוריתמים מבוססי אינטיליגנציה מלאכותית, כדי שישרתו קלינאים אבחון OCD בהתאמת הטיפול המדויק לכל מתמודד, כבר בשלב הראשוני של מפגש האינטייק. 

למי לפנות?

בכל מקרה כדאי לפנות לטיפול מקצועי, כלומר לפסיכיאטר, שיבצע הערכה, יאבחן שאכן מדובר ב־OCD  או בהפרעה אחרת, וימליץ על הטיפול המתאים. 

 

איך ניתן לטפל ב־OCD?

לאחר התיאור הקשה והמפחיד של ההפרעה, מגיעה הבשורה הטובה: קיימים טיפולים יעילים.

1. טיפול תרופתי - כולל טיפול בתרופות שעובדות על הסרוטונין - ממיר עצבי שנמצא באופן טבעי במוח, ושהאיזון שלו מופר אצל מי שסובל מ־OCD. התרופות עוזרות להחזיר את האיזון. לרוב נדרש מינון גבוה של הטיפול, יותר מזה הניתן לדיכאון או להפרעות חרדה.

2. טיפול פסיכולוגי בשיטה קוגניטיבית־התנהגותית (CBT) - בנוי על אימון של המטופל סביב המחשבות המטרידות והטקסים, חשיפה לגירויים מעוררי חרדה, מלחמה בהימנעות ובעיצוב המחשבות.

כיצד מחליטים באיזה טיפול לבחור לבחור?
תלוי בחומרת מצבו של המטופל, וגם בהעדפה האישית שלו. לפעמים הטיפול היעיל ביותר הוא שילוב של שתי השיטות.

האם ניתן לנהל חיים תקינים עם OCD?

בחלק גדול מהמקרים, התגובה לטיפול טובה, התסמינים נעלמים כמעט לגמרי, או משתפרים מאוד, והמטופל לומד כיצד לנהל את חייו עם התסמינים שקיימים עדיין. בחלק מהמקרים יש היעלמות מלאה של התסמינים. לעיתים התגובה לטיפול לא מספקת, והתסמינים ממשיכים ומפריעים לקיום של אורח חיים רגיל.

חרדה

 

טיפול בחרדה – האם מלווה אותך תחושת אי שקט, מתח, דאגה רבה או אפילו חוסר אונים? האם מחשבה שמשהו רע עומד לקרות לא נותנת לך מנוח? כניראה מדובר בחרדה עליה ניתן להתגבר בעזרת טיפול קוגניטיבי התנהגותי CBT טיפול סיביטי LI וטיפול ACT (אקט) תרפיית קבלה ומחוייבות.

 

דיכאון

 

טיפול בדיכאון – האם מלווים אותך עצבות, אי־שקט, תסכול, עייפות וחוסר אנרגיה, חוסר מוטיבציה, ירידה בחשק המיני, הפרעות שינה, חוסר תיאבון או אכילת יתר, כאבים לא מוסברים, תחושת אשם או חוסר ערך, קושי להניע את עצמך ולקבל החלטות?- אלו הם סימני דיכאון עליו ניתן להתגבר בעזרת טיפול CBT סיביטי.

 

חוסר ביטחון עצמי

 

ביטחון ודימוי עצמי נמוכים או ערך עצמי נמוך, הם לרוב תולדה של אירועים בעבר. חוויית ילדות קשה, פיטורים מהעבודה, גרושין, אפלייה, השפלה, פגיעה מינית וכו', אירועים אלו עלולים להוביל למעגל קסמים המונע את מימוש הפוטנציאל האישי. שילוב מנצח של טיפול קוגניטיבי התנהגותי ותרפייה בקבלה ומחוייבות עשויי לחזק את הביטחון העצמי ולסייע לכם להיות האדם שהייתם רוצים להיות.

 

דחיה

 

כולנו מתמהמים לפעמים, אבל 20% מכלל האוכלוסיה נמנעים באופן כרוני מביצוע משימות קשות או מאתגרות בתירוצים שונים. טיפול קוגניטיבי התנהגותי LI CBT משולב ACT עבור דחיינות הוא טיפול קצר ויעיל מאוד המסייע להפסקת הסחבת ולעלייה על המסלול כדי להשיג את מטרות המטופל.

 
 
 
 
2 כריכה החשיפה.jpg

מתוך פרק ד – החשיפה

החשיפה היא אחד הכלים החשובים לעבודה מעשית עצמית במטרה להחלמה מהחרדה והאובססיה. החשיפה נחקרה רבות בשנים והלכה וקיבלה צביון ודרך ברורה שעל ידה החלימו רבבות של מטופלים לפי שיעור ומידה של ההתמדה ולקיחת הדברים בצורה רצינית עד להחלמה, ולא בתור "בא וננסה".